ניהול תדמית ברשת 

אחת האפשרויות שמציע לנו המרחב הוירטואלי היא היכולת להמציא את עצמנו מחדש. במרחב זה עולים כל אותם כישורים חבויים , יכולות אישיות וארגוניות שלא תמיד נחשפו.

האופן בו אנו בוחרים להתבטא, הדרך בה אנו בוחרים ליצור אינטראקציה עם אנשים, מלמדים על האינטונציה שלנו, גם אם לפעמים נדמה לנו שלא שומעים אותנו, התדמית נוצרת.

הדילמה המרכזית של אנשים, בעלי עסקים אשר מעונינים לעצב את תדמיתם ולהעמיק את נוכחותם ברשת היא במה לבחור, האם באתר אינטרנט או בבלוג אשר ישמש כצומת מרכזי ליצירת תדמית, תוכן ותנועה.

חלוקה דיכוטומית זאת היא פרי התקופה של עידן WEB 2.0.

עד לתקופה זו, היה מעין קונצנזוס – הקמת אתר אינטרנט. בעידן web 2 פלטפורמה זו , הולכת ומפנה מקום לבלוגים.

במה כדאי לבחור?

התשובה לשאלה נובעת מהצורך. כאשר מדובר על ארגון, חברה, המונה אדם אחד שהוא המותג. כדאי לבחור בבלוג.

הבלוג, בניגוד לאתר אינטרנט, מאפשר ליצור שיחה בנימה אישית בה ניתן להביא לידי ביטוי, שפה אישית, אינטונציה, הבלטת כישורים ויכולות אשר יוצרים את הבידול לעומת מתחרים אחרים.

הבלוג, מאפשר להבליט את אותם כישורים שלא תמיד העזנו לחשוף בפומבי וליצור יתרון יחסי לעומת מתחרים בענפים רווי-תחרות.

מה קורה לאתרים קיימים ברשת?

רוב האתרים, שייכים לחברות, ארגונים, תאגידים בהיקף פעילות נרחב, לעיתים אף פעילות חובקת עולם.

מזה זמן, מוצאים ארגונים את עצמם בצידו השני של המתרס – בצד הלומד ולא המלמד. תקופה זו מצביעה על-כך שארגונים נמצאים בתהליך למידה חדש.

עידן השיתוף, קהל מתוחכם מלמד את הארגונים שלא ניתן להמשיך ולאגור את המידע בתוך הארגון, אלא קיים צורך חדש,  לשתף ולבסס את מעמד הארגון ב ( Tom- (Top of mind בקרב לקוחותיהם כמובילים בתחום.

לצד מסרים שיווקיים, תכנים משפטיים, מושגים כלכליים, יש מקום לתת ביטוי לתדמית הארגונית בנימה אחרת- אישית.

על ידי כתיבת בלוג ושילובו בתוך אתר האינטרנט הקיים לצד האפשרות לקבל עדכונים שוטפים  (RSS), נוצרת תחושה של שקיפות מידע.

ארגונים מבינים שיש ליטול חלק במציאות של זרימת מידע עם לקוחותיהם על מנת להשתפר, לתקן ובמיוחד להישאר רלוונטיים.

תיאורית "להיות עם הפנים ללקוח" מתעצבת ומלמדת על ניסיון התקרבות של הארגונים לצרכים של לקוחותיהם. זוהי הדרך לאותת ללקוחות שהארגון יציב בעל יכולת הסתגלות לשינויים החברתיים ולצרכים המשתנים.

תדמית הארגונים ברשת עדיין שרויה בשלב התהוות. הסיבה לכך נובעת, מעצם העובדה שארגוניים עדין בתקופת מעבר של שחרור הרגלים ישנים של צבירת מידע פנים ארגוני, לצד אימוץ דפוסים חדשים הפיכת המידע הנצבר לידע.

התאמת הארגון לסביבה התרבותית המשתנה, החשש ממתחרים הוא תהליך המקשה לא אחת על יצירת אווירת שיתוף ושקיפות.

עיצוב התדמית נעשה באמצעים חדשים, העטיפה ששירתה עד כה הארגונים, מפנה מקום לתובנה חדשה –  יש להיחשף, לשתף ולא להתעטף!